הרבה פעמים שואלים אותי מטופלים בקליניקה, תלמידים ומשתתפים בתכניות הליווי שלי – “למה?” למה הדברים קורים לי? למה כואב לי? למה אני לא מצליחה לרזות? למה אין לי זוגיות? למה כל כך קשה לי?
האמת שאני הוצאתי מהלקסיקון שלי את המילה למה.
אני לא שואלת את הילדים שלי למה, אני לא שואלת את המטופלים שלי למה, ולא את עצמי.
למה אני לא שואלת למה?
ומה כדאי לשאול במקום כדי להתקדם?
כשאנחנו שואלים למה אנחנו מחפשים הסבר, סיבה, תירוץ שיעזור לנו להבין למה הדברים קורים לנו, או לא קורים לנו. אבל כשאנחנו שואלים למה שאנחנו בעצם מנציחים את הבעיה. כי זה שאנחנו יודעים מה הסיבה, בהחלט לא אומר שאנחנו יודעים מה הפתרון…
גם כשאנחנו כבר מבינים למה דברים קורים, אנחנו בד”כ לא מתקדמים. אנחנו בעצם מקבלים הסבר הגיוני, לגיטימציה להמשיך באותו מצב שהיה עד היום.
למשל, מישהי שואלת למה אין לה זוגיות, והתשובה שהיא מקבלת זה שכל פעם שהיא בזוגיות היא מפחדת שיפגעו בה ועוזבת. ואז היא שואלת למה זה קורה, ומבינה שיש לה טראומה מילדות.
מה שקורה אצלה בפנים, זה שעכשיו יש לה הסבר הגיוני ולגיטימציה להמשיך להשאר לבד. את הטראומה אי אפשר לשנות, הפחד הוא פחד, והיא נשארת תקועה באותם דפוסים.
מישהו שואל את עצמו למה הוא שמן? והתשובה שהוא מקבל זה שהוא שמן, כי הוא פונה לאוכל תמיד כשמשעמם לו וקשה לו, ותמיד היה ככה. האוכל היה אצלו פרס ניחומים. ואז גם בפעם הבאה שהוא יהיה משועמם או ירצה פרס ניחומים הוא ירוץ לאוכל, כי ככה הוא מתמודד.
האמת התשובה הכי טובה לשאלה למה, היא התשובה של הילדים – ככה.
כשאמא שואלת את הילד שלה למה הוא שבר משהו, אין לו באמת הסבר. הוא יכול להסביר לה איך זה קרה, הוא יכול לעזור לה למצוא פתרון מה עושים עם זה עכשיו. אבל האמת שאין לו באמת הסבר למה משהו קרה.
כל התשובות שהוא ייתן זה תירוצים.
וגם אנחנו כמבוגרים עושים אותו דבר.
אז מה כן עושים?
מפסיקים לשאול למה – קודם כל את עצמנו.
מפסיקים לחפש תירוצים והסברים למה אנחנו תקועים איפה שאנחנו תקועים או למה דברים לא קורים לנו.
ואנחנו מתחילים לשאול – מה אני יכול לעשות אחרת, איך אני משנה את המצב הזה, מה אני יכולה ללמוד מזה, איך אני משיג את מה שאני רוצה.
התשובות שנקבל, יעזרו לנו לצאת מהמעגל הסגור שאנחנו נמצאים בו, ולחפש פתרונות אמיתיים במקום תירוצים.
אז מה אתם משנים בחיים שלכם היום?
שינוי גדול מתחיל בצעד קטן
ליאת