(צפייה בסרטון בהמשך העמוד)
מה קודם למה?
המחשבה לרגש או הרגש למחשבה?
הפסיכולוגיה הקוגנטיבית-התנהגותית שהתפתחה באמצע המאה שעברה,
הציגה מודל התנהגותי שדיבר על תגובת אמ”ת = אירוע, מחשבה, תגובה.
בהמשך התפתח המודל ונוסף הרגש – אירוע-מחשבה-רגש-תגובה.
הגישה גרסה, כי כל אירוע הוא נייטרלי מטבעו.
המחשבות שלנו על האירוע, הפרשנות שלנו,
והדרך שבה אנחנו תופסים את האירוע, מייצרת את התגובה הרגשית שלנו, וזו מייצרת את התגובה שלנו,
ולמעשה את המציאות שלנו.
לכן, המחשבה קודמת תמיד לרגש. מכאן שאם נשנה את המחשבות שלנו, את ניתוח המציאות שלנו, נשנה גם את הרגשות שלנו.
האם באמת תמיד המחשבות שלנו קודמות לרגשות?
ואם כן למה כל כך קשה לנו לשנות את הרגש באמצעות המחשבה בלבד?
מניסיוני של יותר מ-17 שנות טיפול, למדתי שזה לא תמיד המצב.
במקרים רבים הרגש שלנו קודם למחשבה.
אלו הם גם המצבים שבהם נתקשה לשנות את הרגשות שלנו והתגובות שלנו באמצעות מחשבה בלבד.
דוגמה טובה לכך היא חרדה. מרבית האנשים הסובלים מחרדה, יודעים שהחרדה אינה רציונלית, אבל מרגישים שאין להם שליטה על המחשבה שלהם ובוודאי שלא על הרגש שמתעורר.
איך נוצר מצב שבו הרגש קודם למחשבה, איך זה משפיע עלינו, ומה אנחנו יכולים ללמוד מזה כדי בכל זאת ליצור שינוי?