איך לא לקחת שום דבר כמובן מאליו?

לכולנו יש את רשימת החלומות, רצונות,

והדברים שהיינו רוצים שיהיו לנו

או שיהיו טובים יותר או אחרת בחיים שלנו.

לצד הרשימה הזו, שמעסיקה את רובנו לא מעט,

יש את הרשימה של כל הדברים שיש לנו.

אצל רוב האנשים זו רשימה ארוכה הרבה יותר מהדברים שעוד אין להם,

אבל משום מה זו הרשימה שאנחנו נוטים לשכוח.

המחיר של זה די ברור – אנחנו עסוקים כל הזמן במרדף אחרי עוד (כסף, חופשה, עבודה טובה יותר, זוגיות, ילדים, בריאות, וכו’),

אבל לא באמת נהנים ממה שכבר השגנו.

מתי אנחנו נזכרים בדברים שיש לנו?

באופן טבעי, כשאנחנו מאבדים אותם.

כשכואב לנו, אנחנו לומדים להעריך את הבריאות,

כשאחד הילדים חולה, אנחנו לומדים להעריך את השגרה,

כשיש משבר כלכלי, אנחנו לומדים להעריך את מה שהיה לנו,

כשמישהו עוזב את חיינו, אנחנו לומדים להעריך את קיומו….

הבעיה היא שהרבה פעמים זה מאוחר מדי.

להעריך משהו כשהוא איננו, כשאיבדנו אותו באופן זמני או קבוע,

זו חוכמה קטנה מאד.

איך מעריכים את מה שיש לנו בלי לאבד אותו?

התרגיל הזה הוא תרגיל אמיתי שאני עושה לעיתים תכופות עם עצמי

ועם מטופלים בקליניקה.

הוא לא תרגיל פשוט, כי לא פעם הוא מאמת אותנו עם הפחדים הכי גדולים שלנו.

אבל כאן גם העוצמה שלו.

כי כשאנחנו נפגשים עם המקומות האלו, 

אנחנו לומדים להעריך את כל הטוב, האהבה והשפע שיש לנו כבר עכשיו.

אז איך התרגיל עובד?

אני ממליצה לעשות את התרגיל כשאתם מרגישים עייפים,

מותשים משגרת היום, מהנטל שמכביד עליכם,

מאבדים את השמחה והאופטימיות,

ומוצאים עצמכם נשאבים בקשיים, באתגרים ובדברים שאתם לא מצליחים לשנות.

חישבו על הדבר שמטריד אתכם,

למשל, אתם מסתכלים בייאוש על הבלגן שהשאירה המשפחה בסלון,

אתם כועסים שמזלזלים בכם, שאף אחד לא מסדר,

ולאף אחד לא אכפת.

המחשבות האלו ממלאות אתכם, ואתם מלאי כעס וביקורת על כולם.

זה המקום לעשות את התרגיל.

זה לא תרגיל לבעלי לב חלש,

אבל למי שמוכן לצלול פנימה,

הוא תרגיל עוצמתי מעין כמותו.

קחו נשימה

לרגע אחד תחשבו מה היה קורה אם לא היה מי שיבלגן את הסלון?

בשנייה הראשונה זה נשמע קוסם – הסלון פשוט יישאר מסודר.

אבל אז אתם חושבים שהמשמעות היא שאתם חיים לבד,

אם אתם מדמיינים בקלות,

קחו את זה עוד כמה צעדים קדימה,

נסו לראות את החיים כשאין איש שמבלגן את הסלון מלבדכם,

לחזור לבית ריק,

אין עם מי לדבר,

אין עם מי לחלוק,

אפילו אין על מי לכעוס…

חישבו על החיים שלכם ללא משפחה, ללא זוגיות.

האם זה באמת מה שאתם רוצים?

אז נכון, את הסלון זה לא יסדר,

אבל אתם תהיו כל כך מלאי הכרת תודה על זה שאתם בעלי משפחה,

ש-או שיהיה לכם יותר קל וכיף לסדר את הסלון

או שתחליטו שזה חסר משמעות ותשבו לבלות עם עצמכם או עם היקרים לכם.

דוגמה נוספת,

אם אתם סובלים מבעיות בריאות 

או לא אוהבים את הגוף שלכם,

חישבו על הדברים שהגוף שלכם עושה עבורכם,

ובשום פנים ואופן לא הייתם מוותרים עליהם – 

מה היה קורה אם לא הייתם רואים?

אם לא הייתם יכולים ללכת?

שוב, אם קל לכם לדמיין,

קחו את זה כמה צעדים קדימה,

נסו להרגיש איך תרגישו, איך החיים יראו.

מהר מאד תגיעו להערכה עמוקה של הגוף שלכם

ושל המצב הבריאותי שלכם – לא משנה מהו.

אם אתם מתמודדים עם מצב כלכלי קשה,

חישבו על המשמעות של לאבד את כל רכושכם,

הבית, שאין לכם מה לאכול,

ושוב הפליגו עם הדימיון,

גם כאן ההערכה שלכם על כל השפע שכן יש לכם,

תגיע מהר מאד.

כשאתם עייפים מהילדים או מהתמודדות איתם –

חישבו על מצב שבו לא הייתם יכולים להביא ילדים…

כשאתם כועסים על בן או בת הזוג – 

דמיינו את החיים לבד,

כמו שאמרתי התרגילים האלו דורשים אומץ,

כי הם לוקחים אותנו לפחדים הכי גדולים שלנו.

אבל הם גם מאפשרים לנו לפגוש את ההרגשה של האובדן,

מבלי באמת לאבד שום דבר.

למעשה, הפגישה עם חווית האובדן כל כך מעצימה את האושר, השפע, הבריאות והטוב,

שהיא רק יוצרת עוד ועוד מהם.

כשאני מרגישה עייפה ומותשת מהשגרה ומהמטלות –

 אני אומרת לעצמי – איזה כיף לי שיש לי משפחה כל כך גדולה,

 שיכולה לבלגן בית גדול, 

ושיש לי כל כך הרבה חפצים לדאוג להם ולטפל בהם.

זה מייד מעורר אצלי חיוך, ומזכיר לי שאין לי באמת על מה להתלונן…

שתפו אותי – מה עוזר לכם להעריך את מה שיש לכם?