עצור – גבול לפניך!

אחד הנושאים הכי מדוברים אצלי בקליניקה זה נושא הגבולות.

כולנו מדברים על גבולות כל הזמן. 

אנחנו משתמשים לעיתים תכופות במונחים כמו “צריך לשים גבולות לילדים”, “אין לו גבול”, “זה עובר את הגבול”, אבל מעט מאד מבינים למה בדיוק הכוונה ב”לשים גבולות” או בגבולות בכלל.

בבואי להסביר את המילה גבולות ונושא הגבולות אני תמיד חוזרת למילה

גבול בצורה הכי פשוטה ומוחשית – גבול בין מדינות. המילון מגדיר את המילה גבול

” קו הפרדה, קו מבדיל, קצה, טווח, תחום, שטח, שפה, ספר; הגבלה, סייג; קץ, סוף”.

כשאנחנו חושבים על גבול בין מדינות המטרה שלו לשים קו חוצה ברור ומוגדר שתוחם את

שיטחה של כל מדינה, ומבהיר לכל איפה מדינה אחת מתחילה ואיפה השנייה נגמרת. המטרה

של גבול לתת לכל אחת מהמדינות תחושת בטחון ולחיים במדינה תחושת שייכות וזהות.

המלחמה על הגבולות היא אחת המלחמות הקשות והנוקבות בין מדינות העולם, וכמובן מוכרת

היטב לכולנו ממדינתנו הקטנטונת. מבלי להכנס לפוליטיקה, המטרה של גבול היא לתת לנו

תחושת בטחון, ולהבהיר לכולם מה שייך למה ולמי.

זו בדיוק המטרה של גבולות בחיי הנפש – לתת לנו או לילדינו תחושת

בטחון, ולהבהיר מה שייך למי.

כהורים אנחנו נתקלים באינספור עצות, תיאוריות ותורות איך נכון לגדל

ילדים. אני חושבת, שהיום יותר מאי פעם קשה ומבלבל להיות הורים. אנחנו רוצים להיות

הורים טובים, אבל לא טובים מדי, אנחנו רוצים שיכבדו אותנו אבל גם יהיו חברים שלנו,

אנחנו רוצים שהילדים יאהבו אותנו ושידעו שאנחנו אוהבים אותו. אנחנו צריכים לכעוס

עליהם, אבל גם מפחדים שהם יכעסו עלינו.

אני מרגישה, שככל שיש יותר ויותר ידע, יותר ויותר תיאוריות, הורים

מוצאים את עצמם פעמים רבות מבולבלים יותר ויותר ובעיקר אכולים רגשות אשמה. כמוהם,

כמוני, כולנו באותה סירה. אנחנו באמת רוצים לגדל את הילדים שלנו אחרת, אבל מוצאים

את עצמנו עושים לא פעם אותם הדברים שנשבענו שאנחנו לא נעשה לילדים שלנו. אנחנו

רוצים להיות שונים מההורים שלנו, טובים יותר, אבל עושים בדיוק את אותם הטעויות,

ושומעים את קולם בקולנו. אבל יותר מהכל אני מרגישה שאנחנו מפחדים מההורות שלנו,

מפחדים מהילדים שלנו. אנחנו לא רוצים לפגוע בהם, אנחנו לא רוצים לכעוס עליהם,

אנחנו לא רוצים להגיד להם לא, כמו שאמרו לנו אלפי פעמים, ובשם כל אלו וכל הרצונות

הטובים, אנחנו לא פעם פוגעים בילדים שלנו.

אני לא רוצה לדבר על כל הטעויות, שאנחנו עושים בהורות שלנו – כי אנחנו

עושים, ומי שחושב שהוא לא עושה טעויות, בצרה גדולה. אנחנו עושים טעויות, עשינו

טעויות ונעשה עוד אינספור. אין הורות מושלמת ואין הורה מושלם. אבל אני רוצה להתמקד

בנושא הגבולות, כיוון שאני מרגישה שהוא נושא טעון, רגיש, מדובר אך בהחלט לא ברור

להרבה הורים.

למה הכוונה לשים גבול לילד? למה בכלל צריך לשים לו גבול? מה יקרה אם

לא נשים גבול? מה יקרה אם נשים גבול ונעבור אותו?

ילדים צריכים גבולות, את זה כל ספר הורות טוב יגיד לכם. מה הגבול, זו

כבר שאלה מורכבת יותר, ואין עליה תשובה אחת, כל משפחה צריכה לשים לה את הגבולות

שלה.

כדי לא לדבר שוב בסיסמאות אני אתן רק כמה דוגמאות לגבולות, כדי שיהיה

ברור לכולנו על מה אנחנו מדברים. גבולות יכולים להיות – לא לראות יותר משעה

טלויזיה ביום, לא לאכול ממתקים לפני האוכל, ללכת לישון בשעה שמונה בערב, לשבת ליד

השולחן עד שכולם מסיימים לאכול, לתת אחד לשני לדבר ולא להתפרץ לדברים, לא לקנות כל

דבר שהילדים רוצים בחנות, לדבר בכבוד אחד לשני, לאכול רק ליד השולחן, לחזור בשעה

מסויימת הביתה, למלא תפקידים בעבודות הבית וכן הלאה. ובשביל שגבול יהיה גבול אמיתי

ולא סתם קו מצוייר על מפה, צריך להקפיד לא לעבור אותו, לפחות לא רוב הזמן. מדי פעם

אפשר קצת להגמיש אותו, אבל רק בתנאי שזה קצת ומדי פעם, ולא כל הזמן. אחרת זה לא

גבול, זה לכל היותר המלצה.

את הגבולות אנחנו שמים בהדרגה ובהתאם לגיל מהיום שבו תינוק נולד – הוא

ישן במיטה איתנו, הוא ישן במיטה שלו –

ולאורך כל החיים. אין ספק, שככל שהילד גדל הגבולות משתנים והציפיות שלנו והיכולות

שלו לממש אותן משתנות, אבל גבולות צריכים להיות.

למה ילדים צריכים גבולות?

כשתינוקות וכשילדים מסתכלים על העולם, הם רואים המון דברים שלא ברורים

להם ולא מובנים להם. העולם הוא מקום עצום עבורם, עם אינסוף אפשרויות, אנשים לא

מוכרים, אמיתות לא מובנות ובעיקר הרבה חוסר וודאות. התפקיד שלנו כהורים הוא לתת

להם מקום בטוח, שממנו יוכלו לצאת לחקור את העולם ואליו יוכלו לחזור. כדי שהבית

יהיה מקום בטוח, ולא עוד אתר כאוטי בעולם, צריך שיהיה בו סדר, או במילים אחרות,

גבולות. ואני לא מדברת על סדר בבלגן, למרות שגם זה חשוב. אני מדברת על התחושה

והידיעה, שיש בבית דברים קבועים שאפשר לסמוך עליהם – אוכל לאכול כשרעבים, מיטה חמה

לישון בה, הורה אוהב, אחים לשחק ולריב איתם – כל אחד והמסגרת המשפחתית שלו – אבל

בבית צריכה להיות ודאות כלשהי.

סדר, וודאות ובטחון – כשלתינוק יש סדר יום קבוע (פחות או יותר), והוא יודע שכשהוא קם

מאכילים אותו, כשהוא רטוב מחליפים לו, כשהוא עייף משכיבים אותו באותה מיטה לישון –

הוא מרגיש בטוח. הוא לומד מהר מאד את ההרגלים הללו, ויודע שאפשר לסמוך עליהם. ככל

שנתמיד ונשמור על המסגרת הוא ירגיש בה בטוח יותר, ויוכל בהדרגה לחקור את העולם.

העובדה שהוא יודע שיהיה מי שיאכיל אותו כשהוא רעב, יחליף לו חיתול כשלא נעים,

וישכיב אותו לישון במיטה הנעימה, באותו טקס קבוע, כשהוא עייף, מאפשרת לו עם הזמן,

גם להמתין כמה דקות לאוכל, או לחיתול או להחזיק עוד כמה דקות ער, כי הוא סמוך

ובטוח שיהיה מישהו שם שיטפל בו. אבל אם אין סדר קבוע פחות או יותר, ואין הרגלים

קבועים, והוא לא יודע אם עכשיו יאכילו אותו או ישכיבו אותו לישון, הוא מתחיל להיות

במתח. הוא מתוח כל הזמן, כי הוא לא יודע מה צפוי. וכשהוא צריך משהו הוא מתוח, כי

הוא לא יודע אם הצורך שלו יענה או לא. לאט לאט הוא מפתח חוסר בטחון בסביבה,

במטפלים בו ובעיקר בעצמו. הוא לא מבין אם לא מטפלים בו, כי הוא לא מסביר את עצמו

או כי הצד השני לא מבין. לכן בסופו של דבר, הוא עלול לגדול להיות מבוגר שלא סומך

לא על עצמו ולא על אחרים.

אצל ילדים, העובדה שאמא כועסת כשאוכלים מול הטלויזיה היא חלק מסדרי

עולם. זה אולי לא מה שהם רוצים, אבל בסופו של יום זה מקנה להם תחושת בטחון. העובדה

שהם יודעים שיש דברים שמותרים ודברים שאסורים עוזרת להם לחזות ולדעת מראש מתי אמא

תתרגז ומתי היא תשמח. מתי היא תצעק ומתי תחייך. זה בהחלט לא אומר שהם יעשו רק את

מה שגורם לאמא לחייך או לשמוח. אולי ההיפך הוא הנכון. אבל העובדה שהם יודעים מה

מכעיס ומה לא, מה מותר ומה אסור, מקנה להם בטחון – אמא לא תתפרץ סתם ככה על כל

דבר, והם לא צריכים להיות במתח מתמיד מה מרגיז אותה ומה לא. היא תתרגז סביב הדברים

האסורים, וזה סוג של בטחון. מצד שני, הם גם יודעים שאם ירצו לשמח אותה, הם יודעים

בדיוק מה לעשות.

כשהבת שלי רוצה לבדוק שעוד אכפת לי ממנה, ואני לא רק עסוקה עם אחיה

התינוק, היא בודקת גבולות. היא תעשה בדיוק מה שאסור, והיא יודעת את זה. אבל לא רק

שהיא תעשה מה שאסור לה, היא תסתכל עלי כשהיא עושה את זה, ותחכה לתגובה שלי. אם זו

תאחר לבוא, אפשר יהיה לראות עליה כמה שהיא מוטרדת – אמא עסוקה כל כך עם התינוק,

שאין לה אפילו זמן לכעוס עלי ולשים לב שאני עושה משהו שאסור. אצל ילדים קטנים מאד

ברורה בדיקת הגבולות. הם מסתכלים עלינו כשהם עושים משהו אסור, ואפשר לראות בעיניים

שלהם, שהם יודעים בדיוק אבל בדיוק שמה שהם עושים זה אסור. חשוב לא פחות מכך, הם

מחכים לתגובה שלנו. הם רוצים שנגיד להם שזה אסור– זה יקנה להם את הבטחון והעקביות.

כמובן, שזה שנגיד לא, לא יפריע להם לעשות את זה שוב ושוב עוד עשרות פעמים, אבל כל

מה שהם ירצו שנגיד להם כל פעם זה “לא”. כי אם נפסיק להגיד לא,

ו”נוותר” להם, הם רק יצאו מבולבלים – אז זה מותר או אסור. זה שעשיתי

משהו שוב ושוב הפך את זה למותר? או שגרוע מזה – אמא נכנעה לי? ילדים לא רוצים

שנכנע להם, לפחות לא תמיד ולא בדברים החשובים – הם צריכים להרגיש שאנחנו חזקים,

ושנהיה שם לשמור עליהם. כי אם הם עצמם יכולים “לשבור” אותנו, איך נוכל

להגן עליהם מהדברים הגדולים והמפחידים שמחכים להם בעולם.

אבל אם הם יודעים שאנחנו שם תמיד, שומרים עליהם ובודקים אותם, וגם

מוכנים להתרגז כדי להגן עליהם בכל מחיר, הם אולי לא יאהבו את זה באותו רגע, וסביר

להניח שלא יבואו להגיד לנו תודה. אבל בטווח הארוך הם יודו לנו, ויגדלו להיות אנשים

בטוחים בעצמם, באחרים ובעולם – תוטמע בהם התחושה, שהעולם הוא מקום מוגן שאפשר

לסמוך עליו ועל מה שקורה בו.

גם מתבגרים לא שונים בהרבה מאותו ילד קטן שמחפש את תשומת הלב של

הוריו, גם אם היא שלילית. מתבגרים מורדים בגבולות, זה התפקיד שלהם. אם מתבגרים

אינם מורדים, זה לא בהכרח אומר שהם ילדים “טובים יותר” אלא לעיתים מעיד

דווקא שהם אינם מרגישים בטוחים מספיק בסביבה שלהם ובאהבה של ההורים שלהם, שהם

מפחדים לסכן אותה בהתמרדות. כמובן, שאין זה אומר שכל המורדים מרגישים בטוחים באהבת

הוריהם. אבל גם אלו המורדים וגם אלו שאינם, אינם ילדים טובים יותר או פחות, אלא רק

ילדים המעוניינים להתנסות בעולם המבוגרים, במסגרת הבטוחה יחסית, שבה ההורים עוד שם

לשמור עליהם. והם רוצים, שישימו לב אליהם, שיגנו עליהם, שיתעמתו איתם, גם אם נדמה

שהצרחות והויכוחים בבית לא ממש מעידים על כך.

אף מתבגר, ולא משנה מה יגיד, לא רוצה שההורים שלא יתעלמו מהמרד שלו.

מבחינתו, הם הפסיקו להלחם עליו, או שפשוט לא אכפת להם מספיק כדי לשמור עליו. זה

נכון שהם יריבו ויתווכחו על שעת ה”עוצר”, אבל מבחינתם זה עדיף בהרבה

מהאלטרנטיבה שבה אף אחד אפילו לא שם לב ולא מתייחס מתי הם חוזרים הביתה או אם הם

חוזרים בזמן. בגיל ההתבגרות אנחנו משוועים לתשומת לב חיובית או שלילית.

העובדה שילדים מתנגדים לגבולות ומנסים להתנגד ולדחוף אותם כל הזמן, לא

מעידה שהגבולות לא נכונים או לא מתאימים. להיפך, היא מעידה שהם יודעים מה הגבול,

והוא ברור להם, והם רק ממלאים את תפקידם – לבדוק גבולות. וילדים בודקים ויבדקו

גבולות כל הזמן – זה התפקיד שלהם, ככה הם לומדים עלינו, על העולם ובעיקר על עצמם.

התפקיד שלנו מנגד הוא לשמור על הגבולות ולספק להם את תחושת הבטחון, שלא משנה מה הם

יעשו, אנחנו והגבול ששמנו נהיה שם לשמור עליהם.

נכון / לא נכון, מותר/אסור, צדק, נורמות וחוקים – גבולות קבועים הנשמרים במסגרת הביתית, מאפשרים

לילד ללמוד ולהפנים סדרי עולם – מה נכון ומה לא, מה מותר ומה אסור, מה מקובל ומה

לא. חוקים אלו מאפשרים לו ביתר קלות להסתגל ולהבין את החוקים מחוץ לבית. חוקים

ונורמות הם חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו, ובמוקדם או במאוחר כל אחד לומד שהעולם

מורכב מחוקים ונורמות. ההפנמה של כללים אלו מגיל קטן – ולא משנה מה יהיו, מסייעת

לנו להסתגל ביתר קלות ולתפקד טוב יותר בעולם החיצוני. ילדים שלא מוצבים להם גבולות

ברורים בבית מתקשים מאד במסגרות השונות – החל מהגן ומבית הספר, דרך מסגרות

חברתיות, חוגים ואף במשחק אחד על אחד עם חברים. קשה להם להבין מה מצופה מהם

ולהתנהג בהתאם. המחיר של זה אינו רק בהיותם “ילדים רעים” על פי ההגדרות

של החברה, אלא בעובדה שהם עצמם חשים פחות מסוגלים, פחות מקובלים. פעמים רבות הם

חווים דחייה מהסביבה ומייחסים זאת לחוסר יכולת שלהם, ולמעשה תופסים את עצמם

כ”ילדים לא טובים” או “בעייתיים”.

שליטה – קיומם של גבולות ברורים מאפשר לילדים להתנסות שוב ושוב בשליטה. הם

לומדים לשלוט בהתנהגות שלהם, לנהל את הרצונות שלהם ובעיקר הם חשים שליטה בחיים

שלהם ובסביבה. תחושת שליטה היא חשובה וחיונית לכולנו, החל מהילדות ובוודאי

כבוגרים. אין צורך לפרט את הקושי שלנו כבוגרים, כאשר אנחנו חווים חוסר אונים וחוסר

שליטה בחיינו.

הפרדה וזהות – גבולות מאפשרים לילד לחוות בהדרגה את תחושת הנפרדות – נפרדות שלו

מההורים ומהסביבה. תחושת הנפרדות הכרחית בכדי לגבש זהות והגדרה עצמית. כל עוד

אנחנו מרגישים מעורבים ומזדהים יתר על המידה עם הורינו או הדמויות המטפלות בנו,

אנחנו רואים את העולם דרך העיניים שלהם, וחווים אותם דרך הרגשות והחוויות שלהם ולא

באמצעות העיניים והפילטרים הפרטיים שלנו. כאשר אין גבולות ברורים, קשה לילד לצפות

מה תהיה התגובה של הסביבה להתנהגות שלו, והוא נמצא במידה רבה במתח מתמיד למול

התגובה הבלתי צפויה של הסביבה. התנהלות זו מביאה אותו פעמים רבות להזדהות ולחוות

את העולם דרך החוויה הרגשית של הדמויות המטפלות בו. כשאמא עצבנית ללא סיבה מוצדקת

או מובנת לו, הוא חווה עימה את הכעס, כשהיא מאושרת, שוב ללא כל סיבה מוגדרת הוא

מרגיש מאושר. מאידך כשיש גבולות ברורים, וברור לילד מה מפעיל את אימו, הוא יכול

לשמור על הזהות הרגשית שלו בשעה שהיא חווה רגשות אחרים משלו. הוא מרגיש בטוח מספיק

לחוות את עצמו כפי שהוא מבלי להתאים את עצמו לסביבה ולמתרחש בה.

צרכים גופניים – אחת המטרות של גבולות היא שמירה על הבטחון הפיסי שלנו וסיפוק

הצרכים הפיסיים, גופניים שלנו. שמירה על מסגרות קבועות של אכילה, למשל, שעות שינה

מוגדרות, כללי בטיחות ואחרים הם חלק בלתי נפרד מהגבולות המוצבים לילדים. תפקידם

יותר מהכל הוא לספק לילד מסגרת בטוחה ובריאה לגדול בה, ולהפנים כללים אלו. שימת

גבול לכמות הממתקים, איסור אכילה מול הטלויזיה, שעת שינה מוגדרת, גם אם אינם

מתקבלים בברכה על ידי הילדים, מאפשרים להם לקיים מסגרת בריאה ולקבל מענה טוב וראוי

לצרכים הגופניים המשתנים שלהם. פעמים רבות המחיר של חוסר גבולות בתחומים אלה עלול

לבוא לידי ביטוי בהפרעות שינה, הפרעות אכילה, אכילת יתר ומשקל עודף, היגיינה לקויה

והרגלים לא בריאים שקשה להתנער מהם גם בבגרותנו.

אחריות ועצמאות – קיומם של גבולות ברורים מאפשרת, כאמור, לילדים לדעת מה נכון ומה

לא, ולחיות בעולם צפוי יחסית. הפנמת כללים אלו מאפשרת להם לקחת אחריות על מעשיהם

ולפתח תחושת עצמאות ואחריות לחייהם. אין דומה לתחושת הסיפוק והגאווה שחש ילד כשהוא

יודע שהוא עומד במצופה ממנו, כשהוא לוקח אחריות או פועל “כמו הגדולים”. גם

אם ילדים בועטים בגבולות ובוחנים אותם ללא הרף, פעמים רבות הם נהנים דווקא מתחושת

הסיפוק שבעמידה בגבולות הללו. היכולת שלהם לדעת מה הם הגבולות ולממש אותם מאפשרת

להם לחוות תחושת הישג וגאווה. כדי לפתח עצמאות בקרב ילדים, חשוב לתת להם מסגרת

בטוחה ומוגדרת לחוות את העצמאות שלהם. בעולם כאוטי ולא בטוח – חסר גבולות – ילדים

יחששו להיות עצמאיים ולהתנסות, שכן הם לא יחושו שיש מי או מה ששומר עליהם. בתוך

גבולות ברורים הם יכולים להתנסות ולבנות את הזהות הנפרדת ואת העצמאות שלהם. ואם

נחזור למונח גבול במובן המוחשי שלו – בדיוק כמו מדינה, שלא תוכל לבנות זהות נפרדת

ולא לזכות לעצמאות מבלי שיהיו לה גבולות ברורים ומוגדרים, שבתוכם תוכל לפעול.

דימוי עצמי חיובי ודימוי גוף חיובי – בעולם ברור, מוגדר וצפוי, בעולם שבו יש שמירה

על מסגרת פיסית וגופנית בריאה ילדים יכולים לפתח דימוי עצמי חיובי ודימוי גופני חיובי.

הם מרגישים שהם שולטים בעצמם ובחיים שלהם.

הם מרגישים בעלות על גופם ועל צרכיהם. יש להם הרגלים בריאים, ויכולת לבחור

מה נכון ומה לא נכון עבורם. יש להם תחושת שליטה על עצמם ועל הסביבה. רק בתוך מסגרת

כזו יוכלו לגדול להיות בוגרים בטוחים בעצמם, בעלי תפיסת מסוגלות גבוהה והיכרות

טובה עם עצמם ועם היכולות שלהם.

יצירת קשרים ומערכות יחסים בריאות – בין אם בקשרים חבריים, בתוך המשפחה, בעבודה

וכמובן בקשרים זוגיים – גבולות הם אבן הבניין אולי החשובה ביותר לבנייה של מערכות

יחסים בריאות.

כשאני מדברת עם אנשים על גבולות לילדיהם, פעמים רבות מתעורר הרבה

אנטגוניזם. הורים רבים תופסים גבולות כמסגרת נוקשה, אולי אפילו מתעללת. הם מפחדים

לפגוע בילדים, ומפחדים שהילדים לא יאהבו אותם או יחיו בטרור. קשה מאד לרבים מאיתנו

לקבל ולהסכים ובעיקר ליישם גבולות בריאים ובטוחים לילדינו. עם זאת, כאשר אני מדברת

על גבולות בהקשר שלנו כמבוגרים, כמעט אין מישהו שלא מבין על מה אני מדברת, או

מתנגד לקונספט של גבולות.

כמובן, אנחנו צריכים לשים גבולות, ולעשות הפרדה בין מה ששייך לנו

ולבין מה ששייך לסובבים אותנו. כמובן שאיננו רוצים לקחת על עצמנו רגשות לא שלנו או

כעסים של בן זוגנו. כמובן, איננו רוצים שיום רע של הבוס שלנו יהפוך ליום רע שלנו. אנחנו

לא רוצים שההורים שלנו יכתיבו לנו את החיים או יתערבו בגידול הילדים שלנו כבוגרים –

אנחנו רוצים לשים להם גבול. אנחנו רוצים לשמור על הפרטיות שלנו ועל הזוגיות שלנו,

ולא רוצים שבן הזוג שלנו יערב אנשים אחרים במה שקורה בחדרי חדרים – צריכים לשמור

על הגבולות של הזוגיות שלנו, של המסגרת המשפחתית שלנו. אנחנו רוצים לשמור על גבול

ברור שמה ששייך לעבודה יישאר בעבודה. אנחנו רוצים להרגיש שיש לנו גבולות בריאים

בכל הנוגע לאוכל ולהרגלי אכילה נכונים. כל אלו ברורים לנו ורצויים לנו כבוגרים. עם

זאת ההבנה, שהבסיס לגבולות אלו מוקנה בכל הדברים שפירטתי לעיל בראשית ילדותינו,

היא כבר קשה יותר. הורים רבים מבינים היטב את החשיבות לשים גבולות ברורים לסבא

ולסבתא שלא יתערבו בניהול המשפחה, ובאותה נשימה מתקשים מאד לשים גבולות ברורים

ובריאים לילדיהם שלהם.

ככל שנקנה גבולות ברורים ובריאים לילדים שלנו, יקל עליהם לגדול

ולהפנים את הגבולות הללו בתוך מערכות היחסים שלהם.

היכולת לנהל זוגיות בריאה, חברויות אמיתיות, יחסי עבודה תקינים, יחסים

בריאים בתוך המשפחה, קשורים קשר הדוק לקיומם של גבולות ברורים ובריאים. אנשים

שגדלו ללא גבולות בריאים יתקשו לנהל זוגיות בריאה – הם עלולים לפתח תלות רבה מדי

בבן הזוג – העדר גבולות – או מהצד השני ליצור סביב חומה רגשית ולא לאפשר לאף אחד

להתקרב – בניית גבול נוקשה מדי. הרבה כעסים, חוסר תקשורת, עלבונות והעלבות בתוך

מערכות יחסים, יושבים על העדרם של גבולות בריאים.

בבואנו לדבר על גבולות, חשוב שנבין כמה כללים בסיסיים וחשובים לגבי

הגדרת גבולות ובנייתם.

לא נוקשים מדי – לא גמישים מדי – החיים משתנים, נסיבות החיים

משתנות, הילדים גדלים וגם אנחנו. גבולות שמתאימים לילדים קטנים אינם גבולות

המתאימים למתבגרים. צריך לזכור כל הזמן שהחיים דינמיים, וגם הגבולות עשויים

להשתנות מפעם לפעם בהתאם לנסיבות המשתנות. כמו כן, אפשר מדי פעם להגמיש את

הגבולות. אם אחד הגבולות שלכם הוא שהולכים לישון בשמונה בערב, אם יש אירוע מיוחד

או שרוצים לעשות ערב משפחתי יחד, אפשר לחרוג מהגבול. אם שעת העוצר היא עשר בלילה,

אבל לבת שלכם יש יומולדת והיא רוצה לחזור באחת עשרה, אולי זה גבול שאפשר לחרוג בו.

ההבנה של ילדים, שישנם גבולות, אבל אפשר גם מפעם לפעם להגמיש אותם, מסייעת להם

לכבד את הגבולות, וללמוד שהחיים הם יותר מאשר שחור ולבן. מאידך, אם הגבולות גמישים

מדי, ואנחנו לעיתים קרובות לא עומדים בהם, הילדים יבינו, שאפשר לדחוק את הגבולות

והם אינם אמיתיים, ולא יתייחסו אליהם (ואלינו) ברצינות ובכבוד.

שאפשר לעמוד בהם – הגבולות צריכים להיות ריאליים – בהתאם למסגרת המשפחתית,

חברתית ובהתאם ליכולות, להבנה, לגיל ולבגרות של כל ילד.

שאפשר לאכוף אותם – אל תקבעו גבולות שלא תוכלו לעמוד בהם, ולא תוכלו לשמור עליהם. עדיף

לא לקבוע גבול מאשר לקבוע גבול שאנחנו לא מצליחים ליישם ופעם אחר פעם עוברים אותו.

אם אתם מרגישים שלא תוכלו לעמוד מאחורי הגבול שלכם – אל תקבעו אותו מלכתחילה. גם

אם הוא נראה הגיוני ונכון עבור משפחות אחרות – אם אתם יודעים שאצלכם זה לא מתאים –

אל תקבעו גבול כזה. ילדים יבחנו אתכם פעם אחר פעם, וינסו לעבור את הגבול ללא הרף –

אם אתם יודעים שלא תעמדו בפרץ, עדיף שלא תקבעו את הגבול. טוב יותר שלא יהיה גבול,

מאשר שיהיה גבול שהילדים ידעו שאין לו משמעות. מבחינתם, זה ילמד אותם שגם אתם וגם

הגבולות שלכם הם לא משהו שאפשר לסמוך עליו, ולא יתייחסו ברצינות גם לכללים אחרים

שתקבעו.

לא רבים מדי – שתוכלו לזכור – אי אפשר לחיות עם אינספור חוקים, גבולות ומגבלות.

גבול מטבעו יעורר מתחים והתנגדויות. מאבקים אינסופיים על אינספור חוקים סופם

להכשל, להתיש אתכם ואת ילדיכם, ולהעמיד אתכם במצב מתמיד של ויכוחים והתנצחויות.

תבחרו את המלחמות שלכם. תקבעו גבולות רק במקומות שחשובים לכם באמת, שאתם מאמינים

בהם, ויודעים ומוכנים להלחם עליהם.

הגיוניים ולא שרירותיים – אתם צריכים להיות מסוגלים להסביר את

החוקים והגבולות שלכם גם לילדים שלכם וגם

לעצמכם. קל יותר לעמוד מאחורי גבול שיש לו היגיון ואתם מבינים מאשר מאחורי מגבלות

שרירותיות. אחת השאלות הבלתי פוסקות של

פעוטות וילדים היא “למה?”, ואם תוכלו לענות להם ולהסביר להם למה קבעתם

גבול מסויים, גם להם יהיה קל יותר לעמוד בו ולהפנים אותו ואת המסר שאתם רוצים

להעביר להם באמצעותו.

קבועים בנסיבות דומות – גבולות צריכים להיות קבועים ולא משתנים.

לא אתם ולא ילדיכם יכולים לעקוב אחרי חוקים המשתנים לפי מצב הרוח שלכם. גבולות

צריכים להקבע תוך מחשבה כשאתם רגועים למדי, כדי לקבוע מסגרת ברורה ומוגדרת לבני

הבית – גבולות אינם אמצעי הענשה, וחשוב שלא יתפסו ככאלו לא בעיניכם ולא בעיני

הילדים. כמו כן הגבולות צריכים להיות זהים לכל בני הבית. כמובן, שהציפיות והגבולות

של תינוקות ופעוטות שונים מאלו של ילדים ומתבגרים, ולכל אחד מותאמים הגבולות שלו.

אבל בתנאים דומים ואם הגבולות תואמים ליכולות המנטליות וההתפתחותיות של הילדים, הם

צריכים להיות זהים עבור כולם, כמו גם עבורכם. אם אחד הגבולות שלכם הוא שלא צופים

בטלויזיה בזמן האוכל – זה גבול שצריך להיות מוכל על כל הילדים, אין גם מקום

שהילדים יראו אתכם אוכלים את ארוחת הצהריים שלכם מול הטלויזיה. דוגמה אישית היא

אחד הדברים החשובים בחינוך ילדים בכלל ובקביעת גבולות בפרט.

הנזקים של העדר גבולות רבים, ואדון בהם במאמר נפרד. אבל בהקשר זה

אציין חלק מהקיצוניים יותר שבהם – הפרעות אכילה קשורות פעמים רבות להעדר גבולות או

לגבולות לא בריאים או נוקשים מדי, הפרעות שינה, שימוש בסמים ואלכוהול ואלימות

יכולים להיות סממן של בעיית גבולות. בעיות התנהגות חריפות עלולות לצמוח על רקע של

העדר גבולות ברורים ובריאים.

להיות הורים טובים אומר פעמים רבות לעשות דברים לא קלים. קביעת גבולות

ושמירתם היא אחת המטלות המורכבות שמוטלות עלינו כהורים. להיות הורים טובים לא אומר

להיות תמיד “טובים” ואף פעם לא להגיד לא. להיות הורים טובים אומר לתת

לילדים שלנו את הסביבה הטובה, הבריאה, המוגנת והאוהבת ביותר שאנחנו יכולים כדי

לאפשר להם לצמוח, להתפתח, לחקור את העולם ולפתח את האיכויות והכישורים המיוחדים

שלהם.

דווקא הילדים שהכי קשה לנו לשים להם גבולות, הם בד”כ אלו הזקוקים

לגבולות יותר מכל אחד אחר. אם הילדים בועטים בגבולות (ועל הדרך גם בנו), זה בהחלט

לא אומר שעשינו משהו לא בסדר, אלא שהם יודעים שאנחנו שם, ושנשאר שם. הם סומכים

עלינו שלא נתפרק גם אם הם יתפרקו, ושנוכל להכיל אותם ולתמוך בהם במסע ההתבגרות

שלהם.

גלילה למעלה