למלא את חצי הכוס הריקה

השבוע היו לי כמה שיחות מעניינות

עם מכנה אחד משותף – אנשים שהיו לא מרוצים מהתוצאות שהשיגו.

אני מודה שכמישהי פרפקציוניסטית שמאד חשוב לה

שביעות הרצון של האנשים שאני עובדת איתם –

כל אדם כזה עושה לי קווץ’ בלב.

הרבה שנים זה אפילו היה שואב ממני אנרגיות

ומפיל אותי לכמה ימים.

עזבו את כל האנשים שהיו מרוצים מהתהליך,

מספיק אחד שלא, זה היה גומר אותי. אבל זה סיפור ליום אחר.

בקיצור, השבוע קיבלתי שיעור אישי מכמה אנשים שלא היו מרוצים

– אחת מתכנית ליווי, אחד מתהליך בפרחי באך ואחד מטיפול 1:1.

דיברתי איתם כמובן,

שאלתי מה קורה, למה הם לא מרוצים,

והתשובה היתה אחת – אין תוצאות.

באנו בשביל לראות תוצאה מסויימת ואין שום שינוי מהתהליך.

זה פשוט לא עובד.

אחרי שביררתי איתם שחד משמעית לא היה שום שינוי,

התשובה שלי לכולם היתה אחת – אם ככה,

ואני באמת מזדהה איתכם וחבל לי,

אבל נראה לי שאם אין שום תוצאות ושום ערך,

אני ממליצה להפסיק את התהליך.

(וזה בסדר, קורה לפעמים, למדתי לקבל את זה. 

כשעובדים עם כל כך הרבה אנשים, 

לא לכולם זה מתאים.).

החלק המעניין היה, שהתגובה אצל כולם היתה דומה –

“לא מה פתאום,

אבל אני מפחד שאם אני אפסיק,

גם מה שכבר השגתי יעלם”.

בתמימות אמיתית שאלתי – “אבל רגע, הבנתי ששום שינוי לא קרה

ואין תוצאות,

אז למה הכוונה?”

ואז התחילו לתאר בפניי את כל הדברים שקרו להם בתוך התהליך –

השינוי והשיפור שחוו,

אמנם עדיין לא השיגו את גביע הזהב,

עדיין יש תהליך, אבל הרבה דברים טובים השתנו וקרו בדרך.

ואז כשהבנו (שנינו) שזה המצב,

מצאנו את הדרך המדוייקת להמשיך יחד בתהליך

כדי לשמר את התוצאות ולהמשיך ולהעצים אותם.

אבל השיעור החשוב היה בשבילי.

 

איך למלא את חצי הכוס הריקה

כי האמת שזה מתחבר עם שינוי מאד גדול שאני עושה עכשיו בעסק.

יש לי המון חלומות, רובם מאד מאד גדולים.

יש לא מעט חלומות שהשגתי, אבל יש עוד חלומות גדולים שלא.

הפער הזה בין החלום לבין המציאות, 

מביא אותי לא פעם לייאוש, לאכזבה, וגורם לי להרגיש שנכשלתי,

וששום דבר לא עובד.

העובדה שהמלצתי לאותם אנשים לוותר,

הוציאה מהם את היכולת לראות את מה שכן השיגו,

את היש, את חצי הכוס המלאה.

והאמת שגם אני הרבה פעמים נופלת בבור הזה.

מתעסקת בחלומות שעוד לא השגתי,

ומבטלת את הדברים שכבר עשיתי,

כאילו הם מובנים מאליהם.

קיבלתי שיעור ותזכורת –

להסתכל על חצי הכוס המלאה, להתמקד בדברים הטובים,

בדברים שכבר יצרתי ועשיתי והשגתי.

ובאמת שיש המון כאלו.

המיקוד במה שיש, הוא זה שנותן לי את הכוח להמשיך וליצור עוד.

בעוד הייאוש ממה שעדיין לא עשיתי,

בקלות גורם לי לוותר ולהרים ידיים.

כשאנחנו מסתכלים על חצי הכוס המלאה,

אנחנו לא רק נהנים מהיש,

אנחנו גם מקבלים את הכלים להמשיך ולמלא אותה…

שתפו אותי בתגובות, איפה הפוסט הזה פוגש אתכם?

לשינוי בדרך שלך,

ליאת 

גלילה למעלה