בשבילי יום השואה הוא תזכורת…

בשבילי יום השואה הוא תזכורת.

תזכורת לכל אחד מאיתנו כמה שבריריים החיים.

איך ביום אחד יכול להתהפך הכל.

בשבילי יום השואה הוא תזכורת לעוצמתו וגדולתו של האדם, שגם בקשים שברגעים מוצא כוח לחיות ולהמשיך ללכת.

הוא תזכורת לכך שגם האנשים החושבים עצמם נאורים, יכולים בקלות לרצוח בלי שום חמלה.

ותזכורת לאנושיות הגדולה של אלו שבחרו לסכן הכל ולהציל אחרים.

יום השואה בשבילי הוא תזכורת שאנחנו פה בזכות ולא בחסד.

כן זה לא נאור ולא נעים להגיד במאה ה -21, אבל ברגע האמת לא רוצים אותנו בשום מקום.

בשבילי יום השואה הוא הסיפור של הילדה האחת שקפצה מהרכבת, כי הבינה שכנגד כל הסיכויים, זה הסיכוי היחיד שלה לשרוד.

זה הסיפור של הנער שגם כשכבר איבד את הכל, מצא את הכוחות להמשיך ולשרוד עוד יום ועוד יום.

זה הסיפור של שני ילדים שחזרו עם תקווה בלב למצוא מישהו קרוב שאולי שרד, וגילו שאף אחד לא נותר.

ולמרות הכל מצאו אחד את השני ואת הכוחות לבנות חיים ולהקים משפחה.

זה הסיפור של סבא וסבתא שלי,

זה הסיפור של כולנו.

היום קל לנו, יש לנו הכל, וטוב שכך.

אבל אנחנו שוכחים שצריך לשמור על זה.

שזה לא מובן מאליו.

שאי אפשר לקום וללכת כשקשה ולקוות שמישהו אחר ישמור עליך ברגע האמת.

ששנאת האחר, גם אם נדמה לנו שהיא מאד מוצדקת, יכולה להוביל לאסון.

שאת האנושיות שלנו זו חובה שלנו לשמור.

ברגעים הקשיים אנחנו נזכרים להתאחד, נזכרים שאנחנו עם אחד, נזכרים שיש לנו כאן מדינה לשמור עליה. אבל שאר הזמן אנחנו שוכחים ועסוקים במלחמות אחד בשני.

יש משהו בשנים האחרונות בעם שלנו שאוהב לברוח מהקשיים.

בוא נפסיק להזכיר את יום השואה, כי זה לא נעים, וגם המדינה שלנו לא כזו חשובה, כי יש מלא מקומות יפים בעולם שאפשר לנסוע אליהם. וזה שפעם היו אכזריים אלינו נותן לנו לגיטימציה מלאה לעשות מה שאנחנו רוצים לאחרים. הקרע בעם והשנאה של קבוצות אחת את השנייה הולך ומתרחב, ואנחנו שוכחים מה המחיר של זה.

לא הכריזמה של היטלר רצחה שישה מיליונים יהודים ועוד מיליונים אחרים, אלא שנאת האחר.

אנחנו צריכים לזכור שאין שום דבר מאחד כמו שנאה. כן זו לא טעות, שנאה מאחדת אותנו, קל לנו לשנוא אחרים, אבל המחיר של זה הוא מחיר איום.

ה”מנהיגים” שלנו עסוקים במלחמות השרדות שלהם, עסוקים בלעורר שנאה כלפי אחרים (ולא משנה מי האחרים האלו), כי שנאה מלכדת, מלבה את היצרים ושוכחים להנהיג, העיקר רק לחמם את הכסא ולרפד את הכיס.

אז בשבילי יום השואה זו תזכורת, תזכורת לחיות, להיות אנושי, לשמור על מה שיש לנו ולא למהר לזרוק את זה תמורת הבטחות שווא ורודות יותר. בשבילי יום השואה זו תזכורת שכל אחד ואחת מאיתנו חזקים הרבה יותר משנדמה לנו, ולכל אחד מאיתנו יש את היכולת לעשות שינוי אמיתי. בקטן, בבית שלנו, כי זה הבסיס להכל. זו תזכורת להעריך את מה שיש לנו ולהודות על כל יום.

מוקדש באהבה עצומה לסבא וסבתא שלי וכזכרון לבני משפחותיהם שנרצחו בשואה.

סבא וסבתא יקרים, ניצחתם, אנחנו כאן…

גלילה למעלה